תכנית הרובע זכתה, כצפוי, ללא מעט ביקורת, אבל הרבה פחות ממה שהיה ניתן לצפות. הדיון הציבורי הפומבי בנושא היה חלש וקטן ולא הוביל לשום צעד מעשי משמעותי. יכול להיות שכשדברים יתחילו לזוז יותר אנשים ישמיעו את קולם בעניין.
א. תחבורה וחלוקת המרחב הציבורי: קודם כל צל"ש – רואים שהאדריכלים מבינים בשביל מי הם קודם כל עובדים ולמי נועדות כל התוכניות האלה – אנשים. הנקודה הזאת חוזרת כמה פעמים בסרטון שהם הוציאו, והתכנון בסך הכל מוטה לטובת הולכי הרגל והתחבורה הציבורית. ברוב הבניינים יש קולונדות – אחלה דרך גם למקסם אחוזי בנייה וגם להגן על הולכי הרגל מגשם ושמש. בשדרות שז"ר הרכבים נכנסים למנהרה ולמעלה יש רק רכבת, אוטובוסים, הולכי רגל ואופניים. למרות זאת היה אפשר להפחית עוד לא מעט את הכבישים והמכוניות באזור הבנוי העתידי – ההדמיה נראית טוב אבל אם מסתכלים טוב רואים סך הכל הרבה יותר מדי כביש, וגם המנהרה מתחת שז"ר יכלה להיות ארוכה קצת יותר. הצומת מתחת לגשר המיתרים נשארת סואנת ומלאה פקקים וכלי רכב. מנהרה שתתחיל לפני הצומת ותוביל לחניון מתחת שז"ר, לבגין ולקצה השני של שז"ר יכלה לעשות רק טוב. חוץ מזה מתוכננים מלא חניונים מתחת כל הרובע, אבל ככל הנראה זה קשור למיקום של הרובע בכניסה הראשית לעיר ובצומת תחבורה חשוב ולדרישות של העיריה.
בעיה אחרת היא האופניים. בעיריית ירושלים עדיין לא הבינו את התפקיד והפוטנציאל של האופניים בעיר. התשתיות והיחס הכללי לאופניים בירושלים רעים מאוד, למרות מספר הרוכבים העולה במהירות. למרות הדיבורים, והפוטנציאל הגבוה בגלל המרחקים הלא גדולים, האוכלוסייה הלא עשירה ומרכז העיר החסום לכלי רכב פרטיים, אין עדיין בעיר שביל אחד איכותי באמת במיקום טוב. בתכנית לא נרשם כל שינוי בנושא – שביל אופניים נפרד יהיה רק בשז"ר, וגם הוא יראה כמו כל האחרים – צר מדי, נקטע באמצע לכבוד מעבר חציה, וממוקם פשוט באמצע מדרכה. חבל מאוד.
ציון – שבע מעשר. 
ציון – שש מעשר.
ג. התייחסות עירונית והתפתחותית לשאר העיר – אין ספק שהרובע החדש ייצור מקומות חדשים, אבל בכל זאת צצות כמה שאלות מאוד חזקות. האחת – האם זה באמת יתמלא ויצליח לשמור על רמת מחירים סבירה ומשתלמת? ברקת הבטיח להוסיף עם התכנית 50,000 מקומות עבודה. האם כל המטראז' הזה באמת יצליח למשוך מספיק עסקים וחברות בשביל למלא אותו, בנוסף לשאר העיר שמתפתחת גם היא? ברקת או מי שיבוא במקומו יצטרך להתאמץ הרבה ועדיין עלול ליפול שם חזק. אם זה יהיה ריק כמו גרסה מוגדלת של מרכז כלל – זה יהיה פשוט אסון.
בעיה נוספת היא היחס למרכז העיר הישן\נוכחי. אין ספק שהוא רשם התקדמות משמעותית מאוד בשנים האחרונות, הרבה בגלל הרכבת הקלה. האם אנחנו מעוניינים שישאר רק מרכז היסטורי – תיירותי עם בילוי וקצת משרדים ועסקים, או שיהפוך לליבה הפועם של העיר גם בימינו? התכנית הזאת בוחרת בלי למצמץ באפשרות הראשונה, ומעתיקה את מרכז הפעילות העסקית מהמרכז לרובע החדש. לקיים את שניהם כמקומות מרכזיים ומשמעותיים יהיה מאוד קשה, כפי שראינו כבר בפסקה הקודמת. לדעתי היה כדאי לחשוב על השאלה הזו קצת יותר, ולשתף גם את התושבים בדיון החשוב. אני אישית הייתי שמח מאוד אילו האפשרות השנייה הייתה זו שמתקיימת, ומרכז העיר הישן היה ממשיך ומתפתח כליבה של העיר, צומח לגובה ותופס מקום חשוב יותר בזירה העסקית בישראל. עניין שיתוף הציבור הוא דבר שרוב הגופים בישראל מכירים ולאט לאט מפתחים אותו, והחריגה במקרה הזה צורמת מאוד. ציון: 0 בשיתוף ציבור.
ד. היחס העירוני לסביבה הקרובה:
1. המתכננים הבינו היטב, שהם יושבים על צומת תחבורה חשוב ביותר, והתכנון מתייחס לזה גם בנתינת עדיפות לתח"ץ והולכי רגל וגם כזרז וגורם להצלחה של הרובע.
2. למרות שמדובר בפרוייקט שבנוי הרבה ממגדלים, כאן הבניינים מתייחסים לסביבתם הקרובה. ברובם יש קומת מסחר בשלב הקרקע, קולונדה שזה בונוס, והם מעודדים יציאה ופעילות ברחוב.
3. יתרון נוסף של הרובע הוא בתפקידו בחיבור אזור מרכז העיר עם קרית הממשלה, שני אזורים מנותקים אחד מהשני שחיבור ביניהם יעשיר את שניהם ויצור מע"ר מאוחד ומשמעותי. ציון: תשע מעשר
ה. עיצוב ויחס צורני לסביבה: באמת באמת באמת הייתם צריכים את המגדלים האלה? ידוע שלא מגדלים הם מה שיוצר צפיפות, אפשר גם בלי – ולפי התכניות אם תורידו את המגדלים ותשאירו בניינים בגובה נורמלי תהיה מספיק צפיפות גם ככה, ואולי אפילו עדיף להפחית קצת שטח בנוי. במשך שנים נשמר קו הרקיע של ירושלים נקי, וגם אחרי שהוא נפרץ האישורים למגדלים לא חולקו בפזרנות יתר. עכשיו הכל מלא במגדלים – סיידוף והחדש ליד השוק במרכז, הולילנד, הנביאים, הכל מלא במגדלים ובבורות ענק שבדרך להפוך למגדלים. חבל. לא כולם צריכים לחקות את תל אביב, זה כבר נהיה רעה חולה. כולם בונים מגדלי זכוכית "כמו בתל אביב". ירושלים היא עיר שקיומו של האופי המיוחד שלה לא מוטל בספק, והוא אחד המיוחדים בארץ ובעולם בכלל. חבל להתמלא בחיקויים.
האדריכלים כותבים שהריחוק מהעיר העתיקה מאפשר "להשתחרר" ו"ליצור עוגן מערבי, עכשווי וסובלני מול המסורת של העיר העתיקה". מה זה "לשחרר"?! מי שרואה בעיר העתיקה ובמורשת הבנויה של ירושלים נטל הוא אדם שמקובע ב"עכשוויזם", שלא מבין שמחר הוא לא יהיה עכשווי, ושלא מבין בכלל בכלל את הטוב שבירושלים ובאופי בתיה ורחובותיה.
אחרי ההשתפכות הזאת נציין שגם לשכונת רוממה ורחוב יפו הסמוכים יש מורשת בנויה לשימור שגם אליה צריך להתייחס, ואי אפשר פשוט להתרחק קצת מהעיר העתיקה ולהחליט שכאן בונים לא כמו שראוי לבנות בירושלים. במסגרת התכנית יהרסו גם שנים משלושת בתי שכונת עץ חיים הוותיקה ליד גשר המיתרים.
ציון: שלוש מעשר. בכל זאת זה העיצוב סביר והבנייה הנמוכה לא צעקנית מדי. גם היחס לגשר המיתרים נכון.
סיכום פרטי התכנית בסך הכל לא רעים מדי, ובודאי מהווים שינוי מרענן לתפיסת הפרבור והמתחמים הסגורים שהייתה השלטת עד לאחרונה. הבעיה האמיתית היא בנחיצות ובהשפעה של תכנית כזו על העיר ובמיוחד על המרכז שלה, שהושקע בו כל כך הרבה. לתכנית כזו, אם תתבצע, תהיה השפעה אדירה על העיר – מרכז הכובד העסקי יעבור למקום חדש, מקומות עבודה חדשים – כנראה – יווצרו, ומקום חשוב חדש בעיר יתפוס את מקומם של אחרים. במהלך כזה גלומים סיכונים רבים, והדיון הציבורי ושיתוף הציבור בנושא אפסיים. מקווה מאוד שאנשים יתחילו להתעורר בקרוב. בימים אלה מתחילה יצא מכרז לבניית החלק הראשון והפחות שנוי במחלוקת – חפירת החניון הענק מתחת שז"ר. עד שהכל ייגמר – אם בכלל, בהתחשב בגרנדיוזיות – יזרמו עוד הרבה הרבה מים בגיחון.
בברכת חג שלג שמח
"כל אורחו וטבעו הדתי של העולם המודרני נובע מהיעדרו של בית-מחסה למשוגעים בירושלים." ~ תומאס פיין
החוביזה הגדולה 